במשך כמה שבועות אספנו כל מיני חפצים כדי למחדש ולמחזר אותם בתחפושת הרובוט.
שמנו את כל הקשקושים במגירה מיוחדת שנקראה ״מגירת הרובוט״. מותר היה להכניס לשם הכל,
ללא מיון וללא סינונים. להלן תכולת המגירה הפלאית:
הבילוי האהוב עלינו הוא לשוטט יחד ברחובות ולמצוא ״אוצרות״ שרק אנחנו רואים:
צינור ישן, קלקר עם עיגולים, פקקים כסופים או קרטונים בצורות מיוחדות
גם אם אחר כך נזרקים לפח (בעיקר בסתר, וכשאחד מאיתנו ישן) הם נותנים לנו השראה ביצירה ובעיקר מעניקים לנו רגעים קטנים של אושר.
אני כל כך שמחה וגאה שהילד שלי יודע להנות מרגע שבו הוא מוצא מכסה פח עגול או גלגל ישן, לא פחות מרגע שבו הוא מקבל צעצוע חדש
בעטיפה מהחנות. אנחנו ממש דומים
התחפושת היא תירוץ מצוין לאסוף עוד ועוד דברים ולאגור אותם עד פורים.
על מנת ליצור את גוף הרובוט חיפשתי חומר שיהיה קובייתי אבל גם לא נוקשה מדי.
בניסוי שנערך מספר ימים קודם על ידי אבא של אלון, גילינו שארגז קרטון יהיה לא ממש נוח וכייפי.
החלטתי שכדאי להמציא משהו חדש
היה לי חשוב שלאלון תהיה חוויה כייפית וקוביתית של רובוט,
ועם זאת שגם יוכל ליהנות, לרוץ לקפוץ ולשחק.
נזכרתי בתחפושת הילדות של אבי היקר שחיפשו אותו לתיבת דואר (!!! כן!)
ספק אם יכל לזוז....קצת כמו הדואר באמת..כשחושבים על זה :)
שברתי את הראש במשך כמה ימים ואז מצאתי את הפתרון המושלם!
שכמובן היה מתחת לאפי כל הימים הללו....
רמי לוי! כמה טוב שאתה קיים!
השקית הרב פעמית גם נותנת צורה של קופסא אבל בעצם היא רכה מבפנים
אפשר לשבת איתה, לקפוץ, וכמובן לעשות פעלולים של רובוטים...עד דלא ידע.
גזרתי את הידיות של השקית ובתחתיתה גזרתי פתח שאליו יכנס הראש.
משני צידי השקית גזרתי פתחים עבור הידיים
. לאחר שבסיס הגוף היה מוכן, הגיע הזמן לכייף
גוזרים מהטפט שני ריבועים גדולים להדביק על שני צידי השקית.
